בחיים הקודמים שלו, סילביו ֶֶמָסָ אָנָ ה, בעליו של היקב הטוסקני מונטסקונדו, היה ניו יורקר טיפוסי. ברקע תמיד הייתה החווה היפה מחוץ לפירנצה, מקום מגוריה של אימו שאותה הקפיד לבקר מדי שנה, אבל רוב הזמן, בעיר, סילביו היה עסוק במרדף המפרך אחר כסף, כוח וכבוד. בנסיעות לאיטליה, סילביו העלה עם אשתו קטלינה ושלושת ילדיהם את זכרו של אביו המנוח, שבשנות ה70-׳ נטע בחווה המשפחתית כרמים. לאחר מותו של הסב המשיכה האלמנה לטפח את הגפנים, ואת היבול מכרה, כפי שהיה מקובל, לנגוסיאן )סוחר היין( המקומי. סילביו ומשפחתו סייעו על ידה כשהיו בחווה, אך מעולם לא עלה בדעתם להפיק יין. השנים חלפו. באמצע שנות ה90-׳ הסבתא חלתה, והמשפחה הגיעה כדי להיות אתה בחודשיה האחרונים. כשבסופו של דבר הלכה לעולמה, הם החליטו להשאיר מאחוריהם את מרוץ העכברים והעיר הרועשת. קטלינה הסבה מחצית מבית החווה לחדרי אירוח בד-אנד-ברקפסט, וסילביו חובב היין - לקח לידיו את הכרמים. הפוטנציאל היה גדול: מונטסקונדו נמצאת בצ׳רבאייה שבאזור היין סן קשיאנו אין ואל די פזה האזור הצפוני ביותר של קיאנטי קלאסיקו, והכרמים כבר היו בני עשרות שנים. קיאנטי הוא שמו של אזור יין איטלקי שמשתרע בין פירנצה וסיינה, בחלקים היפים והרומנטיים ביותר של טוסקנה. יין מהחלק המקורי שלו, ה״קלאסיקו״, מסומן ב׳גאלו נגרו׳, צללית התרנגול השחור, ונחשב לאיכותי יותר מיינות ״קיאנטי״, יינות המיוצרים באזורי ה״הרחבה״. על קיאנטי קלאסיקו להכיל לכל הפחות 80% ענבי סנג׳ובזה, הזן שהוא המלך של טוסקנה, והענב הנטוע ביותר באיטליה. מבשיל מאוחר, בעל קליפה דקה וחמיצות גבוהה, הוא מאופיין בארומות של דובדבנים שחורים, שזיף אדום, פטריות, עור, אדמה, עשבי תיבול וטבק. לגפן הסנג׳יובזה פוטנציאל צימוח רב, וכשהיא לא מרוסנת, הפרי יהיה דל באנטוציאנינים, אותם נוגדי חימצון שבזכותם ממליצים לנו הרופאים לשתות יין אדום מדי יום. במקרה כזה, ריכוז הטעמים יהיה דל, החמיצות תהיה גבוהה, וצבעו של היין יתחמצן במהירות ויטה לחום. את חסרונותיו אלה של סנג׳ובזה נוהגים בדרך כלל לתקן עם הזנים האחרים שמותרים לשימוש: המקומיים קאנאיולו וקולורינו ואחרים, וכן זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון ומרלו. הכללים מחייבים שהענבים יגיעו מכרמי אזור קיאנטי או מאזור קלאסיקו, אך לאו דווקא מכפר או מחלקות מובחנות. כתוצאה מכך התפתחו יקבים גדולים ומותגי יין שמייצרים בקבוקים חסרי ייחוד, ולפעמים צריך לעבור לא מעט יינות גנריים כדי להגיע ליין שבאמת מצדיק את שמו, ומתכתב עם המסורת של קיאנטי קלאסיקו. השליחות שלנו בצ׳ירז היא לברור עבורכם בין המוץ והתבן, ולבחור את היקבים הקטנים והאיכותיים, אלה ששואפים ליין שמבטא את הטרואר שלו. בקיאנטי קלאסיקו זה אומר יין עם איזון יוצא מן הכלל בין כוח ואלגנטיות, שיש בו הדובדבן החמצמץ האופייני לענבי סנג׳ובזה, רמיזה מתקתקה של עשבי תבלין, פירות יער אדומים ושחורים ומורכבות ארומטית מסחררת. היין הראשון של סילביו יצא בשנת ,2000 ואחריו היה לו הרבה מה ללמוד ולתקן. כשקטלינה התנגדה לשימוש בחומרי הדברה ודשנים כימיים, החל מסע חקר נוסף. ייננים כמו ניקולא ז׳ולי, נביא הגישה הביו-דינמית, סטפאנו בלוטי ואחרים, עזרו לסילביו לגלות את האומץ הדרוש כדי להפסיק להסתמך על חומרים אלה, ותוך שמירה על איזון בריא של הקרקע לאפשר לחוסנה של הגפן לבוא לידי ביטוי. כפי שאולי ניחשתם, השלב הטבעי הבא לא אחר לבוא. ב2003- סילביו עבר לייננות בהתערבות מינימלית, ללא שמרים תעשייתיים, אנזימים או תוספים. בחומר השימור גופרית ביסולפיט עשה שימוש רק לפני הביקבוק, ורק אם היה בו צורך. אם תהיתם איך הסתדר אמריקאי מארץ החירות והחופש עם הכללים הנוקשים של הסינדיקט של קיאנטי, האינטואיציה שלכם עובדת טוב. עד מהרה עבר תרנגול שחור )הבנתם מה עשינו פה?( בין סילביו ומקבלי ההחלטות, ויותר מפעם אחת הוא עבר דה-קלסיפיקציה מבחירה והוציא את היין שלו לשוק כ-IGT רוסו פשוט. כך היה למשל כשהחליט לבקבק סנג׳ובזה עם קאנאיולו, בסגנון מסורתי וללא השפעת עץ, ונדחה באשמה ש״אינו טיפוסי״. ב,2009- בהשראת הייננית אליזבטה פוראדורי, סילביו התסיס והבגיר סנג׳ובזה באמפורת חמר. יין זה זכה לשם הערבי-שמי ״טין״. כמה בצירים אחר כך התווסף אליו אחיו הלבן, טין ביאנקו, יין ״כתום״ העשוי טרביאנו על קליפותיו. במקביל, סילביו שקד על בנית יקב במו ידיו, בו יש לו היום מכלי בטון, נירוסטה, אמפורות חרס, חביות סלאבוניות גדולות וישנות, הכל - רק לא חביות עץ צרפתי חדש. 115 הדונם המקוריים של מונטסקונדו מקיפים את החווה שנמצאת באזור נמוך יחסית על קרקע חרסיתית ועמוקה. כרמי סנג׳ובזה, קאנאיולו וקולורינו, וגם קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו נטועים בה על גדת ערוץ ונהנים מחשיפה מלאה לשמש. ב2013- סילביו לקח בשכירות ארוכה 60 דונם כרם סנג׳ובזה בכפר ויניאנו, אזור קר וגבוה של קיאנטי קלאסיקו, בו נטועות גפני סנג׳ובזה בנות 20 עד ,35 והמיר את החקלאות לביו-דינמית. הקיאנטי קלאסיקו של היקב הוא בלנד של שני האזורים. זהו יין עם הרבה אופי אך בלי העמדת פנים, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. בשנת 2019 סילביו הפך גם לנגוסיאן: ״הסקרנות הובילה אותי. בהתחלה רציתי רק לבדוק מה אקבל מטרוארים שונים אם אעבוד עם טרביאנו למשל, או עם ורנאצ׳ה. חשבתי שזו תהיה חוויה לימודית, ושאגב כך אוכל לבסס מערכות יחסים חיוביות עם מגדלים טובים, ולהשפיע עליהם לצמצם את הכימיה בכרמים ואת ההתערבות ביקב״. ארבעה מהם אכן המירו את החקלאות שלהם לאורגנית, וזה אפשר לסילביו להתחיל לקנות מהם פרי כנגוסיאן. למרות שהתוצר מוגדר כיין שולחני, הוא נעשה ברצינות החקרנית שמאפיינת את סילביו.